פסק-דין בתיק ב"ל 48381-07-12

1.         לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית מיום 21.12.11 אשר קבעה למערערת דרגת נכות זמנית בגין תאונה מיום 12.3.96.

            הנכות שנקבעה הינה בשיעור 20% מיום 13.3.96 ועד 7.5.96.

            נקבעה דרגת נכות בשיעור  0% לצמיתות.

2.         המערערת נפגעה בעבודה מיום 12.3.96, הגישה תביעה לפגיעה בעבודה רק בחודש אפריל 2011.

            הערעור הוגש כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אך בינתיים נבדקה המערערת על ידי וועדה רפואית לעררים בחודש פברואר 2012 ולפיכך פסק הדין מתייחס להחלטה זו.

            הוועדה לעררים אימצה את החלטת הוועדה מדרג ראשון.

3.         במאמר מוסגר יצויין, כי מאחר ותביעת המערערת לקביעת דרגת נכות מעבודה הוגשה רק ביום 17.4.11, כעבור כ- 52 חודשים ממועד התקופה בה נקבעה דרגת נכות זמנית, לא היתה זכאית לתשלום גמלת נכות.

4.         הועדה הרפואית לעררים בדקה את המערערת וקבעה כי לא נמצאו הגבלות בתנועות או חסרים נוירולוגים הקשורים לתאונה הנדונה ולפיכך קבעה כי נכותה הצמיתה היא בשיעור של 0%.

            עוד ציינה הוועדה כי קיים תיעוד על תלונות לכאבי גב מ- 1988 ועד ל- 1993.

5.         המערערת טענה בפני כי קיימת החמרה במצבה, כי היא אמנם ממשיכה לעבוד, אך בעבודה הרבה יותר קלה ומאוד נזהרת.

            כמו כן המציאה המערערת תיעוד רפואי הכולל בדיקות C.T ומיפוי עצמות.

6.         לאחר שבחנתי את פרוטוקול הוועדה והמסמכים שהוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

            המערערת התלוננה בפני הוועדה כי בתאונה משנת 1996 נפלה ושברה חוליה.

            סעיף 37(8)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] התשט"ז-1956 קובע כי שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת חוליה זו מותיר נכות בשיעור 5%.

            הוועדה בדקה את טווח התנועות של המערערת, אך לא התייחסה לטענתה בדבר שבר בחוליה אשר נגרם לה לטענתה בתאונה הנדונה.

            המערערת המציאה אישור רפואי מיום 8.1.12, לפיו:

                        " מוסרת שעברה תאונת עבודה עם שבר ב- 10 - T"

            כמו כן המציאה בדיקת מיפוי עצמות מיום 12.6.07 בה נרשם: